russian lang

חוק יחסי-ממון בין בני-זוג , התשל``ג (1973)
חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ``ה (1995)
חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע``ה-2014*
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ``ב-1962 [תיקון אחרון 12/5/96]
חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי``ט – 1959
תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ``ג - 1993
תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ``ד
  [לעמוד הראשי]
למה כדאי להתגרש?

למה כדאי להתגרש? זאת שאלה טיפשית כולם יגידו לכם. כי זה ברור שלא כדאי להתגרש. ואז יבואו הנימוקים, הנכונים אגב, למה אסור בשום פנים ואופן להתגרש. יגידו לכם שרמת החיים שלכם תרד, וזה נכון! יגידו לכם שהילדים יסבלו ושאחר כך יהיו להם שני בתים ושני הורים שחיים בנפרד, וזה נכון! יגידו לכם שתישארו לבד, גם זה לעיתים נכון! בקיצור, אם תספרו למישהו שאתם רוצים להתגרש, הוא יגיד לכם שזה אסון, שזה נורא!

כולם יציעו לכם להישאר עם הצרות שאתם כבר יודעים עליהם מאשר לחיות עם הצרות הלא ידועות שאורבות בחוץ. אנשים יציעו לכם ללכת לייעוץ זוגי, לצאת לטיול, לנסות ולשנות את בן הזוג או לשנות את עצמכם. אבל אנשים לא משתנים. זאת עובדה. ויעוץ זוגי אולי יכול ללמד אתכם לחיות אחד עם השני אבל לא יחזיר לכם את האהבה. ובעצם, מה לעשות, אהבה זה מה שאתם מחפשים.

הרבה פעמים בן זוג אחד, זה שחושש יותר מהפרידה, עושה מאמצים כבירים להציל את הנישואין ומנסה לרצות את בן הזוג השני שרוצה לעזוב. אבל המאמצים האלו נמשכים ורק יוצרים חוסר איזון יותר קיצוני בין בני הזוג. בן הזוג שמנסה לרצות מאבד את הכבוד העצמי שלו, מאבד את העצמאות שלו ואת האמירה שלו והופך להיות צל או משרת של הצד השני. האם כך כדאי להמשיך בחיי משותפים? וגם אם המאמצים לרצות מצליחים מדי פעם, כמה זמן אפשר לשחק את המשחק הזה? בלי סוף? התוצאה היא תחושה קשה ואומללות מתמשכת. אדם שחי ככה מאבד את ה``אני`` שלו.

הרבה אנשים יספרו לך שגם להם יש ריבים עם בן הזוג. הרבה אנשים יספרו שגם הם מתווכחים וצועקים ונלחמים ושבעצם? זה ככה! יגידו לכם שאין מערכות יחסים מושלמות והחיים לא קלים. אבל חשוב לזכור שהסבל של אינדיבידואל הוא עניין סובייקטיבי, זאת אומרת שאף אחד לא יכול להבין איך אתה או את בדיוק מרגישים. את הסבל שלך אף אחד לא יכול לסבול במקומך. אולי הריב של האחרים נשכח אחרי חמש דקות אבל הריב שאתה או את השתתפתם בו גורם לכם נדודי שינה במשך ימים? אולי אחרי ריב אתם מרגישים בכי, צער, כאב לב ועגמת נפש שאף אחד לא יכול להבין. אז זה נכון שאין מערכות יחסים מושלמות וכולם מתווכחים מידי פעם, אבל גם חשוב לזכור שהתחושה היא סובייקטיבית, פרטית, אישית, ולמעט האנשים הקרובים ביותר, קשה לקבל הבנה אמיתית מאנשים אחרים.

לעיתים אתם מוכנים לסבול בגלל פחד. לא פחד מבן הזוג אלא פחד מהשלב שאחרי, השלב שאחרי הפרידה. הפחד הזה מורכב למעשה מהרבה פחדים ודאגות: האם יהיה לי מספיק כסף? איך אשלם מזונות? האם אני לא אפחד ללכת לישון לבד? מה יקרה אם אני אהיה חולה? מה יקרה אם אחד הילדים יהיה חולה? מה אם הצד השני ייקח את הדירה? איפה אני אגור? מי יכין אוכל? מי ירים דברים כבדים?

ואז מגיע הפחד הגדול מכולם: אני אהיה גרוש? אני אהיה גרושה? הרי זאת סטיגמה! זאת תווית לכל החיים. זה כמו להיות אזרח סוג ב`. מי ירצה בי? הרי אני משומשת? הרי אני משומש? אני כבר לא מושך או מושכת כפי שהייתי ביום החתונה. גם כולם יחשבו שהגירושין בגללי ויחשבו שאני מכשפה רעה, או יחשבו שאני גבר מכה. אולי יחשבו שאני אמא שהולכת עם גברים אחרים ומזניחה את הילדים? אולי יחשבו שאני גבר רודף שמלות שמזניח את המשפחה בשביל סטוץ. בעצם, רק בגלל הסטיגמה, התווית שישימו עליי, אמצא את עצמי במצב הרבה יותר גרוע מאשר היום. אני אהיה גרוש. אז עדיף מה שיש. אני אשלים עם הקנאה האובססיבית של בן הזוג. אני אשלים עם האלכוהוליזם והאלימות. אני אשלים עם העובדה שאשתי הולכת עם אחרים ולועגת לי שאני מרוויח פחות מכל החברים שלי. אני אשלים עם העובדה שאשתי חושבת שאני אפס וגם מספרת את זה לכולם. אשלים עם הדיכאון שיש לי כבר שנים וכנראה זאת בעיה שלי ולא של בת או בן הזוג שלי. אפשר גם להגיע למסקנה הפשוטה שאין אהבה בעולם. פשוט רע לי וצריך ללמוד לחיות עם זה. זה עדיף, כי להיות גרוש זה הדבר הכי נורא בעולם. אז אלו לא פני הדברים.

זה נכון שיש תקופות של חרדה ודאגות במהלך ואחרי הגירושין, אבל במצב הנוכחי, כש- 33% מהזוגות במדינת ישראל מתגרשים, הסטיגמה הנוראה שכולם חושבים עליה, הפכה להיות אופנה. הדור הנוכחי הוא לא כמו הדור הקודם. עכשיו אם רע? אפשר להחליף את בן הזוג, או לפחות לא לחיות אתו ולסבול כל הזמן, גם אם זה אומר שנשארים לבד. אמנם עדיין חיים רק פעם אחת אבל החיים לא קצרים כפי שהם היו פעם. אז אם נופלים עם הבן אדם הלא מתאים, לא צריך למשוך את הטעות כל החיים. צריך לקבל החלטות, אלו לא החלטות פשוטות ואסור לקבל אותן על רגל אחת, אבל אם באמת רע, אז צריך להיות אמיץ וחזק או אמיצה וחזקה ולא להתפשר כי התפשרויות? אין להן סוף!

הרבה אנשים יגידו לכם שאתם לא מושלמים ורק משוגע יחיה אתכם, אז למה שבאמת לא תחפשו את ה``משוגע`` שיתאים לכם? עדיף מאשר לחיות עם בן הזוג הנוכחי שכל כך קשה אתו. בני אדם שונים מאוד אחד מהשני. בהחלט יכול להיות שתכונה שבן הזוג הנוכחי חושב שהיא חסרון גדול, בן זוג אחר יחשוב שהיא יתרון וכמה טוב שיש אותה.

אנשים מפחדים לגרום לילדים שהם כל כך אוהבים נזק בלתי הפיך. חשוב לזכור בהקשר זה כמה דברים:

א. ילדים הם הרבה יותר גמישים ובעלי יכולת הסתגלות ממה שחושבים בדרך כלל.

ב. הילדים סובלים כבר עכשיו מהמצב. ילדים הם רגישים מאוד וחיים בתוך הבית, אם יש מתחים וריבים הם בדרך כלל נמצאים באמצע וסובלים גם אם אנחנו חושבים שהם לא שמים לב. למעשה, גם ילדים יכולים להרוויח מהגירושין, אולי לא בשלב הראשוני, אבל לאחר מכן, שהבית שקט ורגוע, בלי ריבים, הם יכולים להתפתח וליהנות מחיים טובים בלי מתחים וחרדות.

ג. בנוסף, הילדים בסופו של דבר עוזבים את הבית ובונים חיים משלהם. צריך לחשוב האם המסר שאנו מעבירים להם הוא שצריך לחיות עם בן הזוג גם אם רע לנו או ללמד אותם שאם רע, אז יש ברירה אחרת ולא צריך להשלים עם כל דבר.

ד. אחרי שהילדים עוזבים את הבית, אתה או את תישארו עם בן הזוג, האם אתם מאמינים שאז דברים ישתנו? או שהמצב הקשה עם בן הזוג יישאר אותו דבר?

בקיצור, אתם צריכים לשאול את עצמכם האם טובת הילדים היא אמיתית או שבמקרה שלכם, כמו בהרבה מקרים אחרים, זה רק תירוץ נוח.

לסיכומו של דבר, נישואין הם בטחון, בטחון כלכלי ובטחון חברתי. נישואין הם שגרה והרגלים, שלנו ושל הילדים. הרגלים שאנחנו מכירים וקשה לנו לחשוב איך זה יהיה אחרת. אבל לעיתים יש שיקולים שגוברים על כך. בעיקר כאשר הסבל היומיומי הופך להיות קשה ומתמשך. כאשר יש תחושה שדברים יהיו רק יותר גרועים. כאשר קיימת הרגשה שהנישואין הם בית כלא שחונק אותנו ולא קן חם ונעים. אנו מתחילים לוותר על החלום למציאת אהבת אמת ובן זוג הולם ומבין. בסופו של דבר אנו עלולים להגיע למצב שבו אנו מבטלים את הרצון שלנו לחיים טובים יותר. חשוב שלא לקבל את ההחלטה להתגרש בקלות ראש, אבל יחד עם זה, אם האומללות נמשכת כבר זמן רב והעתיד נראה שחור, חשוב לקבל החלטה אמיצה ולפעול.

והכי הכי הכי חשוב, אם אתם כבר פועלים? נסו את הליך הגישור. זה לא משנה אם כבר הגשתם תביעה או הצד השני הגיש תביעה. את הליך הגישור אפשר להפעיל בכל שלב. הליך של גישור יצמצם את הנזקים ההדדיים ויפחית את הפחד מהעתיד. סך הכל גם לאחר הפרידה נשארים הרבה אינטרסים משותפים, כלכליים, רגשיים ואחרים, ואסור לשכוח זאת. אסור להפוך את בן הזוג לאויב. הוא תמיד נשאר הורה של הילדים ופגיעה בו היא כמו פגיעה בעקיפין בילדים. גם אם החלטתם להתגרש, חשוב מאוד לזכור: גם להתגרש צריך לדעת!
עשר עצות לאישה המתגרשת

עשר עצות לגבר המתגרש

מזונות ילדים, כמה משלמים?

מזונות אישה, כמה משלמים ועד מתי?

מי מקבל את הדירה?

מהו מירוץ הסמכויות?

מה ההסכם שנעשה עם המגשר או המגשרת?

משמורת הילדים וטובת הילד:

בני זוג יקרים

אתם לא לבד! כל זוג שלישי בישראל מתגרש!

מה זה גישור?

למה לא כדאי להיעזר בעורכי דין?

contact